ולפעמים, החגיגה נגמרת- רן אילן עם תובנות מהמשחק בין מכבי תל אביב- ירושלים

דירוג משתמש: / 0
גרועמצוין 

האמונות הטפלות מספרות ש13 זה מספר שמביא מזל רע.

אומנם לא ביהדות, אבל כאמור כדורסל זה משחק אמריקאי.

 

ירושלים הגיעה למשחק מול מכבי בנוקיה, כשהיא מחזיקה ברצף של 13 ניצחונות רצופים, שווה לשיא המועדון שהושג ב2006-2007 תחת הנהגתו של דן שמיר.

אבל הפעם החגיגה נגמרה, והרצף נשבר.

 

אפרופו דן שמיר, הוא וקבוצתו צסק"א סיימו את החגיגה של מכבי 3 ימים לפני כן, כשהביסו את הצהובים ב35 נקודות הפרש.

 

אז מכבי קיבלה את הסטירה שהיא רחוקה שמיים וארץ מלאיים על היורוליג.

ירושלים קיבלה את הסטירה שהיא עוד רחוקה שמיים וארץ מלאיים על מכבי, בטח ובטח שבנוקיה.

 

ירושלים כנראה יכולים להצטער שהמשחק בצסק"א התקיים דווקא ביום שישי האחרון, ולא בשישי הקרוב, או בשישי שלפני כן.

 

כי מכבי מהשנייה הראשונה נראתה כמו חיה פצועה שבאה להלחם בעיקר על הכבוד.

 

ירושלים נראתה כמו חיה שבעה ומדושנת, אחת שבאה להלחם על היוקרה, על הקצפת.

 

וכשחיה פצועה ורעבה פוגשת חיה שבעה ומדושנת, התוצאה המתקבלת בדרך כלל היא די צפויה, כך גם היה בשני האחרון בנוקיה.

 

המונח חיה פצועה הוא בדרך כלל לא מונח שמכבי רגילה אליו, קבוצה שלא רגילה להפסיד ולהיות בכלל במעמד הזה.

 

בטח ובטח לא כשהיא באה אחרי התבוסה הגדולה ביותר שספגה מזה כמעט 40 שנה.

 

אבל כך זה קרה, וכל הימים שלפני המשחק, בהחלט התאימו את מכבי למונח "חיה פצועה" ואגדיל ואוסיף "תרתי משמע"

 

סופו וסמית' היו מוגדרים כ"פצועים קל", ובסוף הסתבר שהם היו שני השחקנים הכי טובים על הפרקט.

 

אבל יש גם פצועים יותר אמינים מהם, טיוס שבסוף לא שותף, ויוגב אוחיון שעלה דווקא בריא, אבל תוך דקה קיבל אצבע לתוך העין מדופרי, ולא חזר לפרקט.

ובל נשכח את שון ג'יימס הגבוה הבכיר שגמר את העונה מוקדם מהצפוי.

 

אבל אולי פה בדיוק נמדדת הגדולה של מכבי, בכך שהסגל שלה כל כך עמוק, וגם בלי שלושה שחקנים מרכזיים פצועים(שניים מהם ישראלים).

זר אחד לא בטופס(אינגלס) וזר אחד שעדיין לא התאקלם(ז'יז'יץ'), מכבי משחקת ברוטציה של 7.5 שחקנים, ונראית כאילו היא הקבוצה הכי עמוקה ורעננה בעולם.

 

ומה באשר לירושלים?

 

היא יכולה אולי להתבאס על הפציעה הקלה של קיצ'ן, שגרמה לו להגיע מאוד חלוד וחלבי למשחק הזה.

קיצ'ן אולי קצת נזהר, אולי פשוט לא יכל לקחת על עצמו יותר, אבל לפחות במחצית הראשונה היה מאוד מאוד אנמי.

ועבור ירושלים מדובר במנוע של הקבוצה, זה שבלעדיו הרכב נוסע על ניוטרל.

ירושלים לפחות יכולה להתנחם שיש לה את ברייסי רייט, ששמר שהרכב יישאר על הכביש, בלעדיו הוא בטח היה מתדרדר לתהום.

 

רייט למעשה היה השחקן היחיד שהיה יותר מטוב בירושלים, השחקן היחיד שנתן משחק מעל לממוצע.

 

אליהו היה טוב לפרקים, קיצ'ן כאמור היה אנמי במחצית הראשונה, והיה טוב במחצית השנייה.

 

אבל כל שאר השחקנים היו פשוט מתחת לרמתם, וכשכל כך הרבה שחקנים נותנים משחק רע, אי אפשר לנצח את מכבי, בטח שלא בנוקיה.

 

אגב, יש רק שחקן אחד בירושלים שכאשר הוא היה על הפרקט, ירושלים ניצחה, אדם אריאל שמו, ילד בן 19 ממחלקת הנוער של הקבוצה.

אריאל לא נפל מאף שחקן על הפרקט כאשר שיחק, ורק דבר אחד קצת חסר לו, ביטחון בזריקה מחוץ לקשת(ולבחור יש ידית, וואחד ידית אפילו)

 

אני מאוד מקווה שהוא יתגבר על המחסום הפסיכולוגי הזה, כי הוא שחקן נהדר, ויש לו חדירה מדהימה.

 

אך אם לא יאיים מחוץ לקשת, שחקנים יתנו לו מטר, ויקשו עליו מאוד את החדירה...

 

אז מה בעצם היה לנו בנוקיה?

 

רבע ראשון מטורף של מכבי, שבו היא מביסה את ירושלים ב17 נקודות הפרש, ומשאירה אותה על 8 עגום בלבד.

 

רבע שני מדהים של ירושלים, שקמה מהקרשים, קולעת 28 נקודות(הכי הרבה שאיזושהי קבוצה קלעה השנה בנוקיה בליגה, וכנראה גם ביורוליג), ומשאירה את המשחק בחיים.

 

ואז מחצית שנייה בלשיטה צהובה, שבסופה התפרקות אדומה, ותצוגת דאנקים מרהיבה של מכבי.

 

יציין לטובה: דווין סמית' עם 29 נקודות, שיא קריירה במכבי, 7 שלשות מתוך 9 נסיונות, 8 כדורים חוזרים, ו34 נקודות מדד, אין ספק, המנוחה עשתה לו רק טוב.

 

עוד יצויין לטובה: סילבן לנדסברג, שהוכיח לבלאט שכסף זה לא הכל, וגם שחקן ששווה חצי מאינגלס ושליש מרייס, יכול להיות שחקן מצוין.

 

אז לפני שמכבי שופכת שוב מאות אלפי דולרים על "שמות" שאולי ינסו לבדוק מה כבר יש להם ביד.

 

לנדסברג נתן משחק מופת, תצוגה שגם אינגלס, וגם רייס, לא נתנו השנה ביחד במעל 50 משחקים.

 

וללנדסברג אם נהיה כנים, זה היה המשחק הראשון שהוא באמת "שיחק" בו, ולא קיבל פירורים.

 

 

מה מכבי צריכה לקחת מהמשחק הזה?

 

בעיקר את העובדה שלנדסברג שחקן מצוין, וצריך להשתמש בו יותר, במיוחד בליגה כשהוא עוזר לה מאוד עם החוק הרוסי.

ולא צריך לחכות לפציעה של אוחיון, או שאינגלס יהיה מחוץ לטופס בשביל זה.

 

כמו כן, מכבי חייבת לתת יותר לדווין סמית', צריך לזכור, סמית' באופיו הוא לא שחקן שלוקח על עצמו בכוח, אין לו מניירות של כוכב, אבל ללא ספק יש לו את היכולות.

שחקן חזק וחכם עם יד אבסולוטית מכל הטווחים, וגם יכולת חדירה נהדרת.

בישראל הוא בלתי עציר, גם ביורוליג אין הרבה מספרי 3 שטובים ממנו.

 

אין מה לעשות, מכבי השנה היא לא קבוצה נוצצת, אין לה הרבה כוכבים, ובטח לא הרבה שחקנים שיכולים ליצור נקודות בקצב מסחרר.

סמית' יכול, אם רק יתנו לו, במשחק הזה השחקנים עבדו בשבילו, חסמו בשבילו, וקיבלה 29 נקודות באחוזים מדהימים, האחראי הבלעדי על פירוק ירושלים.

 

בנוסף, כדאי לבלאט להראות לשחקנים שוב ושוב את הסלים של סופו, השימוש בסופו במשחק הזה היה מושלם, אז נכון שהגבוהים הירושלמים עזרו לכך.

ועדיין, כדאי להם ללמוד איך משחקים עם סופו נכון, זה יעזור להם מאוד בקרבות הקשים שמצפים להם באירופה.

 

 

מה ירושלים צריכה לקחת מהמשחק הזה?

 

למען האמת, אין יותר מדי מה לקחת מתבוסה של 22 הפרש, גם אם מאוד מתאמצים למצוא.

ואם מתעקשים, אז קודם כל ברייסי רייט, כשהדברים לא הולכים, צריך פשוט לתת לו את הכדור ולקוות לטוב.

אני בספק אם זה מה שהיה משאיר את ירושלים צמודה למכבי עד הסוף, אבל בטח שלא הזריקות העקרות של שאר השחקנים.

 

דבר שני, ביצוע עבירות, לא הגיוני שבמשחק שבו ירושלים הובסה, היא ביצעה פחות עבירות מהיריבה שלה, פשוט לא.

ירושלים הייתה חייבת לבצע יותר עבירות, להאט את קצב המשחק והריצה של מכבי, לשלוח את הגבוהים שלה לקו, ולגרום לה להזיע יותר.

 

אני משוכנע שמשחק יותר איטי עם יותר עבירות, היה מקשה על מכבי להכנס לקצב קליעה מסחרר, ונותן לירושלים יותר אוויר ויותר זמן ממהלך למהלך.

זה היה נראה כאילו הקצב היה פשוט מסחרר, וכל פעם שמכבי הייתה עם הרגל על הגז, הירושלמים היו פשוט חסרי אונים.

 

ואחרון חביב, כי חייבים לסיים אופטימי, אדם אריאל, הילד הזה חייב לקבל יותר דקות, בטח במשחק בו חוץ מרייט אף אחד מהגארדים לא תפקד.

כאמור, היחיד עם פלוס מינוס חיובי כשהוא על המגרש...

 

 

וכרגיל, הטוב הרע והמכוער.

 

 

הטוב:

הקהל של ירושלים, כן כן, תגידו שאני לא אובייקטיבי, אין לי בעיה עם זה.

הקהל הירושלמי הוא הקהל הטוב בארץ, ואין לי ספק שגם אם הייתי האדם הכי אובייקטיבי שיש, הייתי אומר זאת בקול.

 

כ1000 אדומים הגיעו בשני לנוקיה, מלאו כל פינה ופינה ביציע, החלו לשיר ולעודד כחצי שעה לפני המשחק, כשבכל שאר האולם היו עוד פחות מ1000 צהובים.

עידוד בלתי פוסק, גם במינוס 17, גם כשהקבוצה התפרקה בדקות הסיום, רפרטואר שירים בלתי נגמר, מינימום קללות והקנטות, פשוט עידוד חם ואוהב מכל הלב.

 

לא מעט שחקנים שהגיעו השנה אומרים שהם מאוהבים באווירה שיש בקבוצה, המון זה בזכות הקהל האוהב והתומך הזה.

אין לי ספק שאחת הסיבות שאליהו והלפרין בחרו בירושלים, זה בזכות הקהל, ואין לי ספק גם שהם ישארו בזכותו.

לו זר היה נקלע לנוקיה במשחק הזה, הוא לא היה יודע מי הקהל של הקבוצה המנצחת, ומי הקהל של המספסידה, כנראה רק על פי הצבעים.

 

כי הקהל של ירושלים עודד כאילו הוא רץ לניצחון, ואילו הקהל של מכבי כהרגלו בקודש, מנומנם ואדיש...מתעורר רק בסוף כשהניצחון מובטח לו.

אז אוקי,מקצועית הפועל ירושלים עדיין לא קבוצה של יורוליג,וגם הארנה עדיין לא מוכנה, אבל מבחינת הקהל, היא כבר מזמן שם...

 

 

הרע:

 

בראד גרינברג.

 

גילוי נאות: אני מת על בראד גרינברג, שמחתי כשהוא חתם, ואני חושב שהוא המאמן השני בטיבו בארץ(בכל זאת, בלאט זאת ליגה אחרת)

ואין לי ספק שמגיע לו המון מהקרדיט על העונה המופלאה של הפועל ירושלים.

 

אבל לגרינברג בעיה אחת גדולה, שמונעת ממנו להיות מאמן גדול, לפחות ברמה של בלאט, וקוראים לה "מקובעות"

לגרינברג יש שיטה מאוד ברורה, כל בר דעת שראה 3-4 משחקים של הפועל ירושלים העונה יכול להבין אותה.

הוא פותח עם אותם 5 שחקנים, מבצע תמיד את אותם חילופים פחות או יותר, באותו טיימינג פחות או יותר, וכך חוזר חלילה במחצית השנייה.

המשתנה היחיד של גרינברג הוא עבירות, וכאשר שחקן מסתבך בעבירות, הוא כמובן יורד לספסל, הגיוני.

 

במשחק בנוקיה הסכמתיות של גרינברג צעקה לשמיים, הקבוצה לא פתחה טוב, קלעה 4 נקודות בלבד ב7 הדקות הראשונות, והחילופים בוששו להגיע.

כשהם כבר הגיעו, עם רייט, דאנקן ואריאל ירושלים נראתה נהדר וצמצמה ממינוס 17 ל9 בלבד.

החמישיה הזאת כללה בעיקרה את קיצ'ן, רייט, הלפרין\אריאל, אליהו ודאנקן.

 

ולמרות זאת, גרינברג לא שינה עורו, ועלה למחצית השנייה עם דופרי ופרחוסקי, שפשוט היו ביום נוראי.

התוצאה? ירושלים שוב נקלעה לפיגור גדול, ושוב רייט ודאנקן נשלחו להציל את המולדת, ושוב הורידו לחד ספרתי.

 

אני חושב שכל כל אדום ואדום ביציע ראו את המחדל שבסכמתיות שבניהול המשחק של גרינברג.

ההתעקשות הלא ברורה על דופרי גם כשהוא ביום רע, החילופים הקבועים בזמנים הקבועים.

ואם הגבוהים ביום כל כך רע, למה לא לנסות לשחק קצת סמול בול עם קצת יותר קלעים? מכבי במילא שיחקה נמוך עם פניני\בלו\סמית' ב4.

 

גרינברכ פשוט רגיל שהכל הולך, אבל מה קורה כשלא הולך? לא רציך לנסות קצת דברים אחרים?

ואם לשחקנים מסוימים לא הולך, יהיה כל כך נורא להושיב אותם על הספסל במשחק כל כך חשוב, וללכת עם השחקנים החמים?

 

מה היה קורה אילו רייט,השחקן היחיד שהיה במיטבו בירושלים, היה פותח את החצי השני, ואפילו רחמנא ליצלן משחק את כולו?

 

אפשר רק לדמיין מה היה קורה אילו גרינברג היה מגיב יותר מוקדם לריצה הראשונית, מנסה קצת כדורסל אחר שהיה מקשה על מכבי, ובעיקר משחק רוב השחקנים עם השחקנים החמים שלו.

אני יכול לנחש שזה לא היה מסתיים בתבוסה צורבת, אני משוכנע שהוא היה זוכה לפחות ביקורת, ובטח שמקבל יותר קרדיט.

 

האוהדים של ירושלים יכולים רק לקוות שבשלב כלשהו בקריירת האימון שלו, גרינברג יבין שלפעמים צריך לצאת מהקופסה.

אחרת גם בשאר המשחקים העתידיים בלאט יאכל אותו בלי מלח, אחרי הכל, לא צריך להיות גאון בשביל לבצע מט, כשאתה יודע מראש את כל הצעדים של היריב שלך...

 

 

המכוער:

 

שופטים שופטים ועוד פעם שופטים.

מה יהיה הסוף איתם.

 

הכל היה בנוקיה, קהל חם, שחקנים טובים, שתי קבוצות מצוינות, יריבות רבת שנים, לא היה חסר כלום.

 

אלא שהשופטים חשבו אחרת, הם חשבו שכל התפאורה הזאת היא לכבודם, ובשבילם.

הם חשבו כרגיל שהם ההצגה, ואנחנו בעצם משלמים כרטיס עבורם.

תצוגת שיפוט חלשה ומגמתית של שמש, בלק ורימון, שכרגיל הצליחו לכער משחק מצוין.

לפיני רימון אומנם יש משקפיים, אבל זה לא אומר שהוא רואה טוב.

לשמש ובלק אין משקפיים, הייתי מציע להם לנסות להרכיב, אולי הם יתחילו לראות מה קורה על הפרקט.

 

צעדים בלתי פוסקים של סופו, עבירות על ימין ועל שמאל שלא נשרקו(בעיקר במהלכי אנד וואן, שהשופטים לא אוהבים לתת)

אפילו השריקה הכי קלה בעולם, לסוף שעון ה24, אפילו את זה הם לא היו מסוגלים לבצע כמו שצריך.

והכי מכעיס, המון פעמים הם נתנו 2 זריקות עונשין לעבירות שבבירור מתבצעות למטה.

 

כנראה שהשופטים היקרים צריכים להתרענן בחוקה, כי נראה שהם ממש לא שולטים בה.

בכדורגל יש שופט אחד ראשי, קשה לו לשלוט בהכל, טבעי שיטעה מדי פעם.

בכדורסל יש 3 שופטים, על פרקט קטן, זה באמת עד כדי כך מסובך לראות דברים כל כך ברורים?

 

ולסיום, איך אפשר בלי הטכנית הפשוט הזויה לבלאט.

אז נכון, בלאט לא תלית שכולה תכלת, ולרוב השופטים נותנים לו ולקבוצתו יותר מדי כבוד.

אבל במקרה הזה בלאט פשוט בא לבקש מהילד עם המגב לנגב את הפרקט, כי שנייה לפני כן לנדסברב החליק שם בצורה קשה.

מה לא טבעי בכך שהמאמן דואג לבריאות שחקניו.

 

אבל שמש החליט להיות יותר צדיק מהאפיפיור, ושלח טכנית דרמטית לבלאט.

יופי שמש, גדול אתה, הצלחת להוכיח שאתה המלך, שבלאט הוא בסך הכל סטטיסט עבורך, ושאתה יותר גדול מהמשחק.

פשוט בושה שאלה השופטים של המשחק הכי גדול שיש לכדורסל להציע.

הכדורסל הישראלי הולך ומתקדם, הולך ומשתפר.

השופטים רק הולכים אחורה...

הגיע הזמן שבאיגוד יעשו משהו בעניין, כי זה כבר צועק.

נמאס לנו.

 

 

לסיכום:

 

מכבי נשארה מכבי, ירושלים חזרה להיות ירושלים של פעם.

ולמרות כל זאת, ולמרות שזה היה חד צדדי, היה כיף להיות בנוקיה.

בניגוד לכדורגל שם כבר באמת שלא נשאר עניין, בכדורסל יש ובגדול, ומפגשים של מכבי וירושלים תמיד מרתקים, בטח ובטח שירושלים בעונה כל כך טובה.

ורק לחשוב שמצפים לנו עוד שני מפגשים בחודשיים הקרובים בפלייאוף העליון.

וכנראה שעוד שניים בתחילת יוני, על האליפות.

ללקק את האצבעות.

ורק לחשוב שבשנה הבאה תהיה לירושלים ארנה לארח את המשחקים מול מכבי...

כיף גדול :-)